המפתח לנבואה המקראית

תרגום מאנגלית חיה היינברג קראוס

  מהו שבעים השבועות לדניאל?

לפני יותר מ 2500 שנה בממלכת בבל, נביא עברי בשם דניאל, שבוי מארץ ישראל, חווה התגלות. המלאך גבריאל גילה בפניו כיצד עם ישראל, עמו, העם היהודי, והעיר הקדושה ירושלים ישמשו תפקיד מרכזי בתוכנית האלוהית עבור כלל האנושות.

הם ישמשו תפקיד בשעון נבואת האלוהים. ישראל, ירושלים והיהודים יהיו בתודעת העולם כמקדמי השעון האלוהי. דניאל ניבא את בואם של שני מנהיגים גדולים אשר ישפיעו על העולם כולו, וכיצד בית המקדש היהודי העתידי יהווה תפקיד מרכזי בתכנית זו.

אירועים אלה נפרשים לפנינו בספר דניאל, פרק 9 פסוקים 24 –27.   

הטקסט:

24,"שבועים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קודשך, לכלא הפשע, ולחתם חטאות, לכפר עוון, ולהביא צדק עולמים, ולחתום חזון ונביא, ולמשוח קודש קדשים.

25, ותדע ותשכל מן מוצא דבר, להשיב ולבנות ירושלים עד משיח נגיד, שבועים שבעה, ושבועים שישים ושנים, תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ, ובצוק העיתים.            

26, ואחרי השבועים ששים ושנים, ייכרת משיח ואין לו, והעיר והקודש ישחית, עם נגיד הבא, וקצו בשטף, ועד קץ מלחמה נחרצת שוממות.

27, והגביר ברית לרבים שבוע אחד, וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה, ועל כנף שקוצים משומם, ועד כלה ונחרצה תיתך על שומם."

דניאל 9: 24-27

הרקע לשבעים השבועות:

על מנת להבין את שבעים השבועות לדניאל עלינו להבין את הקשר המיוחד בין העם וארץ ישראל לאלוהים.

הקשר הנו בן 4000 שנה ומתוארך עד לתקופת אברהם, 2100 לפה"ס לערך. אברהם התגורר בעיר אור, בעירק של ימינו. אברהם ומשפחתו יצאו מאור לעבר כנען, היא ישראל של ימינו. בדרכו, בעיר חורן, התגלה אלוהים לאברהם ואמר לו:

1,"ויאמר אלוהים אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. 2, ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה.3, ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחות האדמה.

בראשית 12 , -1-3.

כאשר הגיע אברהם לאדמת הר המוריה, היא ירושלים של ימינו, הבטיח אלוהים לאברהם:

 "לזרעך אתן את הארץ הזאת." בראשית 12, 7.

בכנען (ישראל), זמן מה לאחר לידת בנו יצחק, בנסותו את אמונתו, הורה אלוהים לאברהם לקחת את בנו יצחק לראש הר המוריה ולהעלות אותו לעולה (לקורבן). בראש ההר, כאשר עמד אברהם להעלות את יצחק לקורבן, התערב מלאך האלוהים ומנע את הקרבת הקורבן. ושוב הצהיר אלוהים בפני אברהם:

17, "כי ברך אברכך והרבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער אויביו. 18, והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי." בראשית 22, 17-18.

אלוהים כונן קשר ברית בין אברהם וזרעו. ברית אברהם זו תעבור בעתיד ליצחק ובנו יעקב. בטרם מותו, כ 20 קילומטר מדרום לירושלים בעיר חברון, רכש אברהם חלקת קבר מן החיטים, היא מערת המכפלה.

גם בימים אלה, קבורים במקום זה, אברהם יצחק ויעקב, לצד נשותיהם שרה רבקה ולאה. מלבד ירושלים, אתר זה הידוע בשם "קבר האבות," הוא מקום המחלוקת הקדוש ביותר בין היהודים לבין הפלסטינים.

בטרם נקבר יעקב במערת המכפלה, העביר את משפחתו למצרים להיחלץ מן הרעב בארץ כנען.

יוסף, בנו הצעיר השני של יעקב, היה לאדם החשוב ביותר במצרים לצד פרעו.

בקנאתם את אהבת יעקב ליוסף, מכרו אותו אחיו כעבד לישמעאלים אשר לקחוהו למצרים. והוא בן שלושים שנה, עלה יוסף מעבדות למעמד של שר רם מעלה במצרים. לימים, פתח יוסף את זרועותיו לקבל את אחיו ומשפחתו למצרים, שם מצאו את מחייתם. מורשת יוסף ואחד עשר אחיו תהיה ידועה כשבטי ישראל.

מספר צאצאי יעקב יגדל מ 70 במספר, שעברו למצרים ליותר ממיליון בארבע מאות השנים הבאות. לאחר מות יעקב, הועברו עצמותיו לקבורה בחברון עם יצחק אביו, וסבו אברהם.

כעבור ארבע מאות שנים, יורשי יעקב לא היו רצויים עוד. פרעו, מלך מצרים, ראה בשבטי ישראל גורם מאיים לקיומה של מצרים. מצרים החלה בתוכנית שיטתית לחיסול שבטי ישראל על ידי הרג הילוד הבכור. מצרים עשויה הייתה לבולל את ישראל. צאצאי יעקב זעקו לאלוהי אברהם.

משה, עברי משבט לוי, שגדל בבית פרעו, נקרא על ידי אלוהים להוציא את עם ישראל ממצרים, ולהובילם לארץ המובטחת לאברהם, שש מאות שנה קודם.

בידי משה, הכה אלוהים את מצרים במגפות לשחרור ישראל. לבסוף, לאחר המגיפה העשירית, היא מות הבן הבכור במצרים, פסח המוות על מי שסימן בדם כבשים על משקוף הדלת, להבדיל מי הוא מישראל ומי מהמצרים. פרעו המצרי הסכים לשחרר את שבטי יעקוב לעבר ערבות סיני. משה הנהיג את צאצאי יעקב חזרה, דרך מדבר סיני, לארץ המובטחת, בה קבור יעקוב.

במסע יציאת מצרים, מרדו ישראל נגד אלוהים. משה היה אז על הר סיני לקבל את עשרת הדברות, חוקי האלוהים. משאיחר משה לשוב מראש ההר, אהרון אחיו, עשה את האליל עגל הזהב, להוביל את ישראל חזרה למצרים. דחיית מרות האלוהים הכעיסה את האלוהים לשפוט את העם, וכך אמר למשה:

"ועתה הניחה לי וייחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול." שמות 32, 10.

ברכות וקללות מובטחים לישראל:

רק לאחר שהשתדל משה למען העם, התרכך אלוהים. אך התמרדות ישראל לא הסתיימה בסיני. האל חיזק את קשר הברית עם בני ישראל, צאצאי אברהם. הברית עם ישראל באה עם הבטחה לברכה בעקבות ציות העם וקללה בעקבות אי ציות. (דברים 27 –28).

והיה אם ישראל ישמעו בקול אלוהים הם יתברכו מעל כל אומות העולם. והיה ולא ישמעו בקולו, הם יפוצו בין אומות העולם. 64, "והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ ועבדת שם אלוהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך עץ ואבן. 65, ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגליך ונתן ה' לך שם לב רוגז וכליון עיניים ודאבון נפש." דברים 28, 64 - 65.

בגבולות ארץ כנען, הסכים עם ישראל עם ברית אלוהים בקול אחד. אך משה לא הוביל את העם אל הארץ. לאחר מות משה, יהושוע הוביל את עם ישראל אל הארץ המובטחת כמתואר בספר יהושוע, 1400 לפה"ס לערך. במהלך 400 השנים הבאות, נביאים ושופטים הנהיגו את שבטי ישראל. עם זאת, ביקשו להם ישראל מלך ככל העמים. אלוהים נענה לדרישתם ובישראל כוננה הממלכה תחת שאול המלך, בידי שמואל הנביא ב – 1050 לפה"ס. חוסר צייתנותו של שאול הובילה להחלפתו לידי אחד מפקודיו, הוא דוד, ב – 1025 לפה"ס.

דוד, משבט יהודה, ביקש לבנות בית מקדש לאלוהי אברהם. אלוהים דחה את הצעת דוד, אך שלח אליו את נתן הנביא לכונן את ברית דוד. באמצעות משפחת דוד יסד אלוהים ממלכה נצחית, כס מלכות ומלך.

באמצאות שושלת משפחת דוד יופיע לעולם המשיח המובטח. המשיח יהיה "בן דוד". 12, "כי ימלאו ימיך, ושכבת את אבותיך, והקימותי את זרעך אחריך, אשר יצא ממעיך, והכינותי את ממלכתו. 13, הוא יבנה בית לשמי, וכוננתי את כסא מלכותו עד עולם." שמואל ב, 7, 12 – 13.

בית המקדש ובני ישראל כאות:

בן דוד, שלמה, בנה את בית מקדש האלוהים במקום בו הובטחה האדמה בנבואת אברהם. בראש הר המוריה, בו נוסתה אמונתו של אברהם. שלמה תכנן ובנה את בית מקדש האלוהים. על הר המוריה בלבד ניתנה רשות אלוהים לבניית בית המקדש. לאחר סיום הבנייה קיבל אלוהים את מקדש שלמה, אך התריע מפני אי ציות עם ישראל, או אז יחרב בית המקדש ובני ישראל יפוצו. 19, "ואם תשובון אתם, ועזבתם חוקותי ומצוותי, אשר נתתי לפניכם, והלכתם ועבדתם אלוהים אחרים, והשתחוויתם להם. 20, ונתשטים מעל אדמתי, אשר נתתי להם, ואת הבית הזה, אשר הקדשתי לשמי, אשליך מעל פני, ואתננו למשל ולשנינה בכל העמים. 21, והבית הזה, אשר היה עליון, לכל עבר עליו ישם, ואמר: במה עשה ה' ככה לארץ ולבית הזה?" דברי הימים 7, 19 –21.

לאחר מות שלמה חולקה ממלכת ישראל לשני ממלכות. הממלכה הצפונית, ישראל, מנתה את עשרת השבטים. והממלכה הדרומית, יהודה מנתה את השבטים יהודה ובנימין. חטאי ישראל ויהודה היו זהים. בני העם דחו את אלוהי אברהם ופנו לעבודת האלילים. הם החלו לעבוד את אלוהי העמים השכנים. את הבעל והעשתורת של הכנענים, את המולך של העמונים. כמוש של המואבים ותמוז של הפריזים.

נביאים נשלחו לישראל וליהודה להתריע מפני יום הדין הקרב. אליהו, ישעיה, ירמיהו, הושע ויחזקאל.הנביאים היו נתונים לדחייה, לעג ואף הוצאות להורג. ספר ישעיה נמסר בשני חלקים בתקופת מלכות מנשה.

ישראל נשפטו תחילה. ב 722 לפה"ס, ממלכת אשור הביסה את ישראל והביאה אותה לשבות. יהודה ניצלה מניצחון אשור בתקופת מלכות יחזקאל. ב 690 לפה"ס, צבאות סנחריב, מלך אשור, הקיפו את ירושלים אך נסוגו לאחר ש 185.000 חיילים מצאו את מותם מחוץ לחומות ירושלים. כתבים אשוריים מאשרים את נסיגת כוחות אשור מירושלים. ועם זאת, 90 שנה מאוחר יותר יהודה לא הייתה טובה יותר מישראל באשר לכפירה בה'.

אלוהים, מוכיח אותם במשפט ולוקח את יחזקאל למקדש שלמה להראותו את עבודת הפולחן הזרה בקרב הכוהנים ומנהיגי יהודה. אלילים בשער המזבח, ובקירות, ומנהיגי ישראל עובדים אותם. אישה זועקת אל האל תמוז ורבים עורכים פולחן לשמש. האלוהים שאל את יחזקאל: 17, "ויאמר אלי: הראית, בן אדם? הנקל לבית יהודה מעשות את התועבות אשר עשו פה?" יחזקאל 8, 17.

העונש היה הרס בית המקדש ושבות בבבל, קיום קללת הברית שהובטחה בסיני ולשלמה. (דברים 28,64.דברי הימים ב' 7, 19 – 21 לפוץ על לפני האדמה.)

שבות יהודה:

יהודה נשפטה וההבטחה קוימה. העיר ירושלים נכבשה על ידי צבא בבל ב 650 לפה"ס. שבויים נלקחו לבבל, אציל צעיר בשם דניאל היה בין השבויים. ירושלים נכנעה לבבל.

שמונה שנים מאוחר יותר, יהודה מרדה בבבל. ב 597 לפה"ס, שבה בבל וכבשה את העיר, לקחה עוד שבויים, והציבה מלך חדש. לבסוף, לאחר המרד השלישי ב 586 לפה"ס, הרסה בבל את העיר ירושלים, את החומות ומקדש שלמה. רובם נהרגו, חלקם נלקחו שבויים ועניי העם נותרו לעבוד את האדמה.

קינת ספר ירמיהו מתעדת את כאב האירועים. ירושלים נעזבה עקרה, עיר לא מוגנת, ללא מקדש וללא חומות. ב 586 לפה"ס, דניאל היה שבוי בבבל 19 שנים. במהלך שבותו הוא היה לשר תחת נבוכדנצר, מלך בבל. לאחר מות נבוכדנצר, עלו מנהיגים אשר שכחו את דניאל עד תבוסת בבל.

ובשנת 539 לפה"ס, 67 שנים לאחר שבות דניאל, האימפריה הפרסית – מדיינית, תחת דרוויש המדייני וכרש הפרסי, כבשה את ממלכת בבל. דניאל מונה לראש ממשלה תחת האימפריה הפרסית (דניאל 6). אנשי יהודה היו עתה תחת השבות כמעט 70 שנה. דניאל ידע כי משך השבות היה מוגבל ל 70 שנה, כאשר נאמר על ידי ירמיהו. (ירמיהו 25, 11 – 12).

2, "בשנת אחת למלכו, אני דניאל בינתי בספרים, מספר השנים, אשר היה דבר ה' אל ירמיה הנביא, למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה." דניאל 9, 2.

מעורבותו של דניאל:

דניאל היה בן 82 ל 90 שנים בשלב זה. הוא נלקח בשבי כנער צעיר ונותר תחת מלכות בבל ופרס כשבעים שנה. השעה הייתה נכונה לחזרתו של העם.  דניאל לקח תפקיד כמשתדל למען עמו ישראל ובית המקדש. "ועוד אני מדבר ומתפלל, ומתוודה חטאתי וחטאת עמי ישראל, ומפיל תחנתי לפני ה' אלוהי, על הר קדש אלוהי." דניאל 9, 20.

נענה לתפילת דניאל, פקד אלוהים על המלאך גבריאל להראות לדניאל את תוכניתו עבור העולם, ואת תפקיד ישראל בה. ישראל וירושלים ישמשו בתפקיד "שעון אלוהים הנבואי".

21, "ועוד אני מדבר בתפילה, והאיש גבריאל, אשר ראיתי בחזון בתחילה, מועף ביעף נוגע אלי, כעת מינחת ערב. 22, ויבן וידבר עמי, ויאמר: דניאל, עתה יצאתי להשכילך בינה. 23, בתחילת תחנוניך יצא דבר, ואני באתי להגיד, כי חמודות אתה, ובין בדבר והבן במראה."  דניאל 9, 21-23.

השעון הנבואי: (ראה שעון נבואי 1#)           

24, "שבועים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קודשך, לכלא הפשע, ולחתם חטאות, ולכפר עוון, ולהביא צדק עולמים, ולחתום חזון ונביא, ולמשוח קודש קודשים." דניאל 9, 24.

תחילה, ניתן לנו זמן משך התקופה האמורה, "שבעים שבועות" או 70 תקופות, או 7 כפולות – 490  

(70כפול7 ). המלה שבוע בעברית פירושה, שבע. ויכולה לשמש עבור ימים או שנים. אותו שורש משמש בספר ויקרא 25, 8 בנוגע לשנת היובל. חגיגת היובל נקבעה בשנת החמישים אחרי 7 תקופות של 7 שנים או 49 שנים. ה 490 מייצגים שנים ולא ימים.

גבריאל אומר לדניאל, 490 שנים "נקבעו עבור עמך," ישראל "ועירך הקדושה" ירושלים. זה קובע את המדד סביב שעון זה. תקופת הזמן היא 490 שנים, והשנים מקיפות סביב עמו של דניאל, ישראל / יהודים, ועירו הקדושה, ירושלים. במהלך מדדים אלו, שבעה אירועים יתרחשו:

1.      לחדול מהפרת החוקים.

2.      לשים סוף לחטאים.

3.      להתפייס עם חוסר הצדק.

4.      להביא צדק עולמים.

5.      לחתום את החזון.

6.      ואת הנבואה.

7.      למשוח את קדוש הקדושים.

הפרת החוקים וחטאים הם מציאות בימינו, כמו בימי דניאל. מלחמה, רצח ושוד הם מרכיב עיקרי בחיי היום יום. ועדיין, אנו קוראים כי תוך 490 שנים יהיה "סוף לחטאים", ויבוא "הצדק העולמי."

יותר מ 490 שנים חלפו מאז כתב דניאל מילים אלה, 2500 שנים קודם. מדוע הם לא התגשמו?

שבע האירועים לדניאל 9, 24 עוסקים בזמן עתיד כאשר ינהיג המשיח את העולם. כל אחד מן האירועים על פי גבריאל מדברים בדיוק על תקופת המשיח. בטעות, רבים מיחסים נבואה זו לעולם, כאשר דיבר גבריאל אל דניאל היה זה בנוגע לעמו ולעירו. היהודים וירושלים הם התייחסות אלוהים אל העולם. על ידי התבוננות בירושלים ובעם היהודי אנו יכולים לראות ולהבין את שעון האלוהים.

490 השנים נכרתו או נחרצו על ירושלים והעם היהודי. הזמן הטוטאלי, 490 שנים, הוא נחרץ על ירושלים והעם היהודי. בהשלמתו של השעון הנבואי, שבעה האירועים יושלמו ביהדות ובירושלים, ובהרשאה ביתר העולם. אבל, ירושלים והיהודים הם שם המפתח להבנת הזמן. על ידי השלמת תקופת 490 השנים, אירועים אלו יושלמו בירושלים ובקרב העם היהודי.

כיצד הזמן נחרץ או נקבע?                       

25, "ותדע ותשכל מן מוצא דבר, להשיב ולבנות ירושלים עד משיח נגיד, שבועים שבעה, ושבועים שישים ושנים, תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ, ובצוק העתים." דניאל 9, 25.

בפסוק 24 נודע לדניאל כי 490 השנים חולקו עבור עמו ועירו. ובדניאל 9, 25 אנו מוצאים שבירה של החלוקה בזמן. השעון הנבואי נקבע לתקופת 490 שנים. חיבור 70 יחידות של שבע שנים הם 490 שנים. במהלך 490 שנים אלה קיימות נקודות חלוקה מפורטות (קבועות), בנוגע לאירוע מסוים. אירועים אלה מאפשרים לנו לקבוע או להעריך את הזמן הנתון. תוכחת המלאך גבריאל לקורא "על כן, דע והבן."

מה חייב הקורא להבין? הקורא חייב להבין כיצד הזמן מחולק כאשר תתרחש החלוקה.

נקודת ההתחלה בשעון:

תחילה, קיימת נקודת התחלה לשעון 490 השנים, היא תפילת דניאל המקורית לתקומת ירושלים. זכור, ירושלים ובית המקדש נחרבו על ידי הבבלים ב 586 לפה"ס. ירושלים נותרה עיר חשופה ללא חומות, צל של מצבה הקודם. תפילת דניאל לתקומת העיר ובית המקדש הייתה בהתאמה לכתוב בירמיהו. גבריאל בא לענות על התפילה הנוגעת לעמו ולירושלים. קודם, מודיע גבריאל לדניאל על תקופת 490 השנים שנקבעו לעמו ולעירו. (דניאל 9, 24). לאחר מכן הוא מודיע לדניאל, מתי תחל התקופה. אנו קוראים "להשיב ולבנות ירושלים עד משיח נגיד." ההוראה לבנות מחדש את ירושלים, מתאימה לשמש כנקודת ההתחלה בשעון הנבואי. בהמשך הפסוק, גבריאל מוסר יותר פרטים אודות ההוראה לחידוש הבנייה בעיר ירושלים. ההוראה בהתאם לדניאל מסויגת לשלושה פרטים:

• הרחובות
• החומה
• ובצוק העיתים

"תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ, ובצוק העיתים." התאמות אלה הנן חשובות, כיון שהן מפרידות שתי הוראות אחרות הקשורות לחידוש בניית המקדש, אך לא לחידוש בניית העיר.

1. כורש, מלך פרס הורה על חידוש בניית בית המקדש, והרשה את חזרת היהודים ב 539 לפה"ס.

 (עזרא 1, 1- 11).

2. ארתחששסתרא, מלך פרס, מעניק לעזרא הכוהן את מכתב הרשות לקיים את הפולחן בבית המקדש על הר המוריה, אך לא לחידוש בניית העיר וחומותיה ב 458 לפה"ס.(עזרא 7, 11–26).

תפילת דניאל מתרחשת בשנה הראשונה לדריווש בן אחשוורוש, לערך 539 – 538 לפה"ס. ירושלים שרויה בחורבות, ללא חומות ובית מקדש, צל של תפארתה הקודמת. השעון מתחיל עם ההוראה הנוגעת לחידוש בניית ירושלים. ההוראה המיוחדת לבניית החומות והרחובות, למעשה, מגיעה 93 שנים מאוחר יותר. בספר נחמיה נמצא עדות להוראה. נחמיה היה שר המשקים לארתחששסתרא מלך פרס. נחמיה היה שותף לדאגת דניאל באשר למצבה של ירושלים, 94 שנים מאוחר מתפילת דניאל. תפילתו הייתה לחידוש בניית עיר עמו.

בית המקדש נבנה מחדש בשנת 516 לפה"ס, אך ליהודים היה תמריץ מועט לחזור לעיר ללא חומות והגנה מועטה. נחמיה התפלל לחידוש בניין העיר. בראות המלך את נחמיה עצוב, שאל אותו מדוע נעצבו פניו? ומשאמר לו נחמיה, העניק לו ארתחששסתרא (נחמיה 2, 1 - 2) הוראה לבניית שער וחומות העיר.

1, "ויהי בחדש ניסן, שנת עשרים לארתחששסתרא המלך, יין לפניו, ואשא את היין ואתנה למלך......

5, ואומר למלך: אם על המלך טוב, ואם ייטב עבדך לפניך, אשר תשלחני אל יהודה, אל עיר קברות אבותי, ואבננה...... 8, ואגרת אל אסף, שומר הפרדס אשר למלך, אשר ייתן לי עצים לקרות את שערי הבירה אשר לבית, ולחומת העיר,....." נחמיה 2, 1.5.8.

ההוראה ניתנה במרץ/ אפריל 444 לפה"ס. שלטון ארתחששסתרא החל ב 464 לפה"ס. עשרים שנותיו היו 444 לפה"ס. חודש ניסן הוא ראש השנה בלוח העברי, מקביל למרץ / אפריל. השעון האלוהי מתחיל לתקתק עם ההוראה על ידי מלך פרס.

ציר הזמן לדניאל 1#:

ציר הזמן למשיח הנגיד:

עם נקודת התחלה שנקבעה ביסוד "ההליכה קדימה עם ההוראה", חלוקת הזמן הבאה היא "עד אשר משיח נגיד". גבריאל מיידע את דניאל על הגדרת הזמן. השעון מתחיל עם ההוראה וממשיך עד אשר משיח נגיד.

המלה משיח, פירושה משוח או נבחר, ומתייחסת למלכים, נסיכים ונביאים. אבל, בסופו של דבר המלה מתייחסת לבואו של המלך הנצחי אשר ימלוך מעל כס מלכות דוד. (שמואל ב' 7,13 ישעיה 9,7 דניאל 7,14 ירמיהו 23,5). גבריאל מגדיר אדם זה כמשיח נסיך או מנהיג, המלה העברית לנסיך היא נגיד. והכוונה היא לשליט, מנהיג, מפקד או נסיך. גבריאל מפריד את החלוקה הראשונה (483 שנים) מן ההוראה, עד משיח נגיד, לשני חלקים: 7 שבועות (7 כפול 7 =  49 שנים), ו 62 שבועות (62 כפול 7 = 434 שנים). סך הכל החלק 483 שנים, (ראה שעון נבואי 2#).

 " שבועים שבעה, ושבועים ששים ושנים,"

השעון מתחיל עם ההוראה ונמשך 483 שנים עד המשיח נגיד. תקופת 483 שנים אלו מחולקת, אך עם זאת מתמשכת. שבעת השבעות או תקופת 49 השנים, מקיפה את חידוש הבנייה בירושלים בצוק העיתים.

תקופת בנייה זו מתחילה עם ההוראה בנחמיה 2, 8 מרץ 444 לפה"ס, ונמשכת ב 49 השנים הבאות. פרטים על צוק העיתים נמצא בנחמיה 2 עד 7. מנקודה זו, עד משיח נגיד יחלפו עוד 434 שנים. זהו, "ובצוק העיתים" המופיע בדניאל 9, 25. ראה ציר הזמן לדניאל 2#.

התקופה השנייה, "עד משיח נגיד", היא 434 שנים נוספות לאחר השלמת עבודת הבנייה על ידי נחמיה וממשיכיו. מיהו אותו משיח נגיד או המנהיג שנמשח? האם יכול היה זה להיות כל מלך? או מנהיג שנמשח ביהודה? לא. ראשית, משיח זה חייב להתאים עם ציר הזמן. מתכוון לומר, המשיח יהיה קיים, ויהיה כרת בסוף 69 שבועות או 483 שנים. מתחיל מרגע ניתן ההוראה ב 444 לפה"ס.

 ראה ציר הזמן לדניאל 3# 

לוח ירח או לוח שמש?   

אם מתחילים במרץ 444 לפה"ס ומפחיתים 483 שנים אנו מגיעים ל 39 לספירה. מכל מקרה, קיימת בעיה שיש לענות עליה. חישוב השנה בימי דניאל היא על פי הלוח הירחי ולא השמשי. כיום, אנו משתמשים בשמש לקבוע את משך השנה. היהודים השתמשו בירח. מכאן, מקור המלה "חודש" הוא הירח. (ירח חדש). משך השנה הירחית היה שונה מהשנה השמשית. כיום שאנו משתמשים בלוח הגרגוריני המחושב על פי השמש. שנה שמשית היא מספר הימים בו מקיף כדור הארץ סביב השמש וחוזר למקום ההתחלה.

אורך השנה בחישובים המקראיים שונה מן השיטה הגרגוריאנית בימינו. השיטה המקראית הייתה ירחית, בעוד הגרגוריאנית היא שמשית. לפיכך, החודש היה 29 יום ו 30 יום לסירוגין, עם התאמה בכל חמש או שש שנים על ידי הוספת חודש שאינו מקראי. אנו יכולים להיווכח מספר בראשית  7 – 8 כי המבול נמשך 5 חודשים או 150 ימים, חודש היה 30 יום. יממה, היא 24 שעות בימי דניאל כמו גם בימינו. על ידי שימוש בימים במקום בשנים, אנו יכולים להשלים בין שתי השיטות. (ראה תרשים השלמת הזמן)

1. אנו יודעים שיש 360 יום בלוח השנה המקראי. 360 כפול 483 = 173,880 ימים.
2. ישנם 365.242 יום בשנה, בלוח השנה שלנו.
3. אם נחלק את ימינו 365.242 ב 173.880 ימים נקבל 476 שנים ו 24 ימים.
4. נפחית 476 מ 444 לפה"ס ואנו מגיעים ל 33 לסה"נ. ונוסיף 24 יום. (שנה 0 היא 1).
5. ההוראה ניתנה בחודש ניסן. ניסן מתאים עם מרץ / אפריל בלוח שלנו. מכאן, 69 שבועות מסתיימים ביום ה 24 בניסן, או במרץ 29 לערך, לסה"נ.

עם השלמת שנים אלה בלוח השנה שלנו, אנו מוצאים "משיח נגיד" נכרת או נהרג ב 33 לסה"נ.              

מי מת או נכרת ב 33 לסה"נ, וטען להיותו המשיח ומלך ישראל? בבחינת הנבואה המקראית אנו יכולים לצייר מסקנה אחת בלבד. "משיח נגיד" כרת, הוא לא אחר מאשר ישו מנצרת, מי שטען להיותו משיח או כרייסט (מלה יוונית למשיח). אך, מדוע זה ימות המשיח או ייהרג? האם כרת המשיח או ההרג שלו, נתמכים בכתובים אחרים?

משיח נגיד כרת: 

"ואחרי השבועים ששים ושנים, ייכרת משיח ואין לו, והעיר והקדש ישחית, עם נגיד הבא, וקצו השטף, ועד קץ מלחמה נחרצת שוממות." דניאל 9, 26. ראה ציר זמן לדניאל 3#

גבריאל מודיע לדניאל, במעקב 62 שבועות או בחלוקה של 434 שנים, משיח ייכרת. המלה העברית כרת כוונתה חתך/ לחתוך.  גבריאל מודיע לדניאל , משיח המנהיג ייהרג אחרי חלק ה 434 שנים. האם רעיון -המשיח הוא ייהרג, הולם את כתבי הקדש?

שתי תמונות המשיח:

גבריאל מסביר לדניאל, המשיח ייהרג או ייכרת. אך לא יהיה בעבור עצמו. גבריאל מיידע את דניאל על שניות טבעו של משיח זה. הוא אומר לדניאל, המשיח יהיה נגיד, אבל, הוא גם ימצא את מותו. אך, לא למען עצמו. שניות טבעו זה של משיח, כמלך וכעבד סובל, בבירור מתוארת בישעיהו 52, 13 ו 52,13. נכתב 700 שנה בטרם היוולדו של ישו.

13, " הנה ישכיל עבדי, ירום ונשא וגבה מאד. 14, כאשר שממו עליך רבים, כן משחת מאיש מראהו, ותארו, מבני אדם. 15, כן יזה גויים רבים, עליו יקפצו מלכים פיהם, כי אשר לא סופר להם ראו, ואשר לא שמעו התבוננו." ישעיהו 52, 13 – 15.

ישעיהו מתאר עבד ה' אשר ירום ויינשא גבוה, אך, קודם שיוכר זה, הוא יהיה אדם, מבני האדם, מי שעתיד לסבול, ולהיות משחת. עבד זה יהיה נישא מעל הגויים והמלכים. הם יכירו בטיבו האמיתי של עבד זה. תמונה זו של משיח נגיד מי שייכרת (ייהרג) היא הסכמה עם תמונת ישעיהו אודות העבד שיינשא מעל, לאחר היותו מושפל.

ישעיהו ממשיך להסביר את סיבת מותו של עבד זה, מי שיהיה ירום וגבה מאד. 5, "והוא מחולל מפשעינו, מדכא מעוונותינו, מוסר שלומנו עליו, ובחברתו נרפא לנו. 8, עוצר ממשפט לקח, ואת דורו מי ישוחח? כי נגזר מארץ חיים, מפשע עמי נגע למו." ישעיהו 53, 5.8.

ישעיהו אומר לנו, העבד, מי שעתיד להיות ירום, מת בעבור פשעינו ועוונותינו. הוא נכרת בעבור "פשעי עמי". בדניאל 9, 26 גבריאל מודיע לדניאל משיח נגיד, יהיה כרת, אך לא בעבור עצמו. העבד בישעיהו והמשיח נגיד בדניאל אחד הם, ואותו אדם, הוא ישו מנצרת מי שמת בעבור חטאי בני האדם.

מהו טבעו של משיח?

מדניאל וישעיהו אנו למדים כי המשיח לבוא יהיה אדם. צאצא מבני האדם. (ישעיהו 52, 14דניאל 9, 26)

האם משיח הוא יותר מסתם אדם? בזכריה 12,10, נכתב ב 520 לפה"ס לערך, אנו קוראים על אחד, מי שהציל את ישראל ויהודה מאויבי העולם. אנו קוראים "והביטו אלי את אשר דקרו." תושבי ירושלים יחלו בוכים ויספדו, כאשר היו מבכים על הבכור. מתחילת פרק יב', ה' מדבר באמצעות זכריה בקול ראשון. ואחר, בזכריה יב' פסוק 10 ה' מדבר אל ישראל, והביטו אלי את אשר דקרו.

מתי נדקר אלוהים על ידי תושבי ירושלים?

10, "ושפכתי על בית דוד ועל יושב ירושלים רוח חן ותחנונים, והביטו אלי את אשר דקרו, וספדו עליו כמספד על היחיד, והמר עליו כהמר על הבכור." זכריה 12,10.

ישעיהו מאשר את שניות טבעו של משיח. בישעיהו 9, 6 – 7 נאמר לנו כי משיח יהיה צאצא אדם "כי ילד יולד לנו". והוא גם יהיה אלוהים, מכיוון שהוא מזוהה כ "אל גיבור, אבי עד." אנו יודעים כי זהו משיח מכיוון שהוא יושב על "כסא דוד ועל ממלכתו" היא "מעתה ועד עולם."

עבד סובל: תהילים 22. ישעיהו 50, 4 – 7. 52, 53,12. זכריה 9, 9 –10.

מלך צבאות: תהילים 2, ישעיהו 9, 6 – 7. דניאל 7, 13 – 14. ירמיהו 23,5 – 8. 2 שמואל 7, 12 – 13איוב 19, .25.

6, "כי ילד יולד לנו, בן נתן לנו, ותהי המשרה על שכמו. ויקרא שמו, פלא יועץ, אל גיבור, אבי עד, שר שלום. למרבה המשרה, ולשלום אין קץ, על כסא דוד ועל ממלכתו, להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה, מעתה ועד עולם, קנאת ה' צבאות תעשה זאת." ישעיהו 9, 6 –7.

המשיח נגיד לדניאל 9, 25 –26 הוא שניהם, העבד העתיד לסבול בעבור חטאי אדם (ישעיהו 53), ונגיד השלום, העתיד ביום מן הימים להנהיג את בני האדם כמלך וכאלוהים. (ישעיהו 9, 6 – 7). אנו רואים כי שניות טבעו של משיח, מוצגת בכתבי הקודש.

אלוהים מאשר את זהות משיח זה, באומרו לנו את היום והשנה המדויקים בהם הוא יוצא להורג, עוד בטרם היוולדו, ומה יתרחש בעקבות מותו.

שבעים השבועות לדניאל, נקבע ונחתם בתקופת זמן, באמירה לנו, כי לאחר משיח כרת, ירושלים ובית המקדש ייחרבו. קביעת תאריך מדויק, 70 לסה"נ. לפיכך, אנו יכולים לדעת, כי משיח נגיד בא קודם לחורבן בית המקדש והעיר ב 70 לסה"נ.

לאחר כרת המשיח:

"ואחרי השבועים ששים ושנים, יכרת משיח ואין לו, והעיר והקודש ישחית, עם נגיד הבא, וקצו בשטף, ועד קץ מלחמה נחרצת שממות." דניאל 9, 26.

מה בא בעקבות מותו של משיח נגיד? לדניאל נאמר את הבא בעקבות מותו של המשיח. ירושלים ובית המקדש ייחרבו. מנקודת ראות של דניאל, אנו רואים את (עתיד) חורבן ירושלים לאחר חידוש הבנייה.

חורבן זה יתרחש על ידי "עם נגיד הבא." בנקודת זמן זו מתפלל דניאל לבניית ירושלים. העיר נחרבה על ידי הבבלים, כאשר הוא, דניאל, היה בבבל ב 586 לסה"נ. המלאך גבריאל מודיע לדניאל, העיר ירושלים תחרב שוב לאחר בנייתה מחדש על ידי שליט מטעם ארתחששסתרא. (דניאל 9, 25).

בשנת 70 לסה"נ, טיטוס, המפקד הרומי, בנו של הקיסר אספסיינוס, הוביל מצור על ירושלים וחורבן העיר ובית המקדש. כיום, בעיר רומא, שער טיטוס ניצב זה קרוב לאלפיים שנה, כאנדרטת ניצחון הצבא הרומאי בירושלים. בתבליט השער נראים אוצרות בית המקדש שנלקחו מירושלים, וביניהם פסל מנורת הזהב שנלקחה מבית המקדש השני.

במעקב אחר "משיח ייכרת" אשר אירע ב 33 לסה"נ, אנו קוראים, "עם נגיד הבא" יחריב את העיר ובית המקדש. ההיסטוריה מאשרת את אשר אירע בהמשך. בית המקדש היהודי, התפרק, מילולית,  אבן אחר אבן, בעוד הצבא הרומי מחפש אחר זהב מותך בעקבות שרפת המקדש. יותר ממיליון יהודים נהרגו על ידי הרומאים, ב 70 לסה"נ. יוספוס, מפקד יהודי ושבוי בידי הרומאים, היה עד ראייה לאירועים, וכתב את הדברים בספרו, מלחמות היהודים.

בשנת 132 לסה"נ, מרד רבי עקיבא בחומרת חוקי אדרייאנוס הקיסר הרומי, נגד היהדות. שמעון בר כוכבא נתפס בעיניו כמשיח. המרד נמשך שלש שנים ולבסוף דוכא בשנת 135 לסה"נ. ירושלים נחרבה שוב, ו 580.000 יהודים נהרגו על ידי הרומאים והעיר נהרסה. רומא נפטרה ממורדים יהודים. עיר חדשה נבנתה בשם קולוניה 'אלייה כפטולינה' (יהודה השבויה), המוקדשת לאל יופיטר. והשם יהודה / ישראל, הוחלף לפלסטינה. הכניסה אל העיר נאסרה על היהודים.

העם היהודי נפוץ לכל העולם על ידי הרומאים, אשר ביקשו להפסיק את המרידות. קללות ספר דברים 28 64 – 65. וספר דברי הימים ב' 7, 19 – 21. התגשמו. עם ישראל נפוץ לכל קצוות האדמה, ובית המקדש חרב. חורבן הרומאים אירע יותר מ 600 שנים לאחר תפילת דניאל לחידוש הבנייה. גבריאל הודיע לדניאל: עירו תבנה מחדש, אך, תחרב שוב לאחר הריגתו של המשיח.

בית המקדש וישראל כאות:

גבריאל אומר לדניאל, בעקבות חורבן ירושלים ובית המקדש: "וקצו בשטף, ועד קץ מלחמה נחרצת שממות" לאחר 70 ו 135 לסה"נ, ירושלים חרבה פעמיים. יותר מאחד וחצי מיליון יהודים נהרגו על ידי הרומאים. והעם היהודי נפוץ לכל העולם. על פי דברי הימים ב' וספר דברים 28 - ישראל, ובית המקדש היו עדות לציות ולאי ציות. והיה ועם ישראל צייתו לאלוהים, הם בורכו. והיה ועם ישראל לא צייתו לאלוהים ודחו אותו, הם נפוצו ובית המקדש נחרב. מהו האירוע ב 70 וב 135 לסה"נ שגרם לטרגדיה לעם היהודי?

גבריאל הכריז על התרחשות אירועים אלה לאחר שהמשיח נגיד "ייכרת".

לפיכך, דחיית ישראל את משיח נגיד, והיותו "כרת" ב 33 לסה"נ, חורבן בית המקדש וירושלים 37 שנים מאוחר יותר, הם קשורים זה בזה. ישראל העקורים ובית המקדש החרב היו לאות על אי ציותם. עם זאת, השעון הנבואי, עוצר בסוף ה 69 שבועות, כאשר משיח נגיד נכרת. ובעקבותיו שממה ועזובה עד השבוע ה 70. גבריאל אומר לדניאל "עד קץ מלחמה נחרצת שממות."

שממה עד הסוף:

ירושלים תהיה במצב של שממה עד הסוף. בנקודה זו, 69 שבועות בלבד חלפו בשעון. רומא הייתה לביזנטיון, וביזנטיון השלטת בירושלים כשלה מלהביס את צבאות מוסלמיים ב 638 לסה"נ. ב 1300 השנים הבאות, שלטו המוסלמים בירושלים ובאדמות ישראל.

האיסלאם החל ב 610 לסה"נ, כאשר טען מוחמד להתגלות אלוהי אברהם, יצחק ויעקב. הוא טען כי נסע לירושלים בחזון לילה, והתרומם (עלה) לשמיים מראש הר המוריה, לפגוש את הנביאים. לאחר הכיבוש על ידי צבאות האיסלם, ב 688 לסה"נ, נבנה מסגד כיפת הסלע בהר המוריה. במקום היות בית המקדש. כיום, כיפת הסלע הוא המקום השלישי בחשיבותו לאסלם.

תפוצת ישראל וקיבוצו:

"והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ, ועבדת שם אלוהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך עץ ואבן. ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגליך ונתן ה' לך שם לב רוגז וכליון עיניים ודאבון נפש." דברים 28, 64 – 65.

עם ישראל נפוץ לאחר מות "המשיח נגיד" כאמור בהבטחת אלוהים, אם יפנה ישראל עורף. מספר השנים נקבע ל 490 עם מלאת 483 השנים למותו של משיח. שבע שנים נותרו למלא את שבע האירועים לדניאל 9, 24. אותה ברית הבטחה להפיץ את ישראל מקבילה להצהרה לקבץ את העם.

4, "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוהיך ומשם יקחך. 5, והביאך ה' אלוהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והיטבך והרבך מאבותיך." דברים 30, 4 – 5.

גבריאל אמר לדניאל "עד קץ... נחרצת שממות." אלוהים הבטיח לעם ישראל, יום בו יתקבצו. המדינה היהודית, ישראל, הוקמה במאי 1948, לאחר כישלון גרמניה הנאצית להשמיד את היהודים. המדינה היהודית נוסדה משרידי התפוצה הרומית, 1900 שנים קודם. למעשה, התקבצות העם היהודי, הוא אחד  מהאירועים החזויים (הנבואיים) ביותר בכתבי הקודש. 34, "כה אמר ה', נותן שמש לאור יומם, חוקות ירח וכוכבים לאור לילה. רוגע הים והמו גליו, ה' צבאות שמו. 35, אם ימושו החוקים האלה מלפני, נאום ה', גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים." ירמיהו 31, 34 – 35. האל אמר לירמיהו: אם החוקים השולטים בשמש, בכוכבים, בירח ובים ייעזבו, צאצא ישראל יחדול מהיות אומה. ה' רצה לחזק את ההבטחה לירמיהו, על אף יחסי המשפט הנצחיים בינו לבין ישראל.

שבעים השבועות לדניאל:

69 שבועות בלבד, מתוך השנים, חלפו על העם היהודי בנקודה זו. מן הזמן בו ניתנה ההוראה לחדש ולבנות את ירושלים עד "משיח נגיד" היו 483 שנים. ועם זאת, מספר השנים שנקבעו לעמו של דניאל היה 490. נותרו שבע שנים מתוך 490 , להשלים. האם שבע השנים עוקבים את מותו של המשיח?

פער בזמן, בין ה 69 ובין ה 70 שבועות:

בדניאל 9, 26 "משיח... כרת" ראה דניאל ציר זמן 3#  אירע ב 33 לסה"נ, עוקב את "עם נגיד הבא," מי שהרסו את העיר ובית המקדש.  "עם נגיד" שבא, הם הרומאים תחת טיטוס ב 70 לסה"נ. אך, בנוסף מוזכר גם "עד משיח נגיד". העם והנגיד קשורים זה בזה אך נפרדים על ידי הזמן. העם המחרב את ירושלים והמקדש הוא התפוצה של הנגיד העתידי. הנגיד יהיה צאצא הרומאים, מי שחרבו את ירושלים. בסוף 69 השבועות, שהסתיימו עם מות משיח הנגיד, היתה תקופה של 37 שנים, בטרם פסוק 26 התגשם. אנו רואים כי 70 השבועות לא מיד יעקבו את ה 69 שבועות. קיים פער בין ה 69 וה 70 שבועות. פער זה בזמן, מופיע גם בזכריה 9,9. וב 9, 10. בפסוק 9 משיח נכנס לירושלים על חמור, ובפסוק 10 משיח מנהיג את העמים. פער הזמן ידוע כנבואה מקבילה. נבואה מקבילה מוצגת גם בישעיהו 9, 6 וב 9, 7. בפסוק 6 נולד ילד משיח, ומנהיג על כס דוד ועל ממלכת האדמה, בפסוק 7. בדניאל 9, 26 משיח כרת - והשעון הנבואי מפסיק עם תקופה אחת בת שבע שנים, ועדיין לא הושלם. דניאל 9, 27 אומר לנו את הנסיבות סביב 70 שבועות אלה.

הנגיד העתיד לבוא:

"והגביר ברית לרבים שבוע אחד, וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה, ועל כנף שקוצים משומם, ועד כלה ונחרצה תיתך על שומם." דניאל 9, 27.

ציר הזמן לדניאל 4#

חורבן בית המקדש וירושלים עוקב את מות משיח הנגיד, שלושים ושבע שנים מאוחר יותר.    

רצף האירועים חשוב מארבע סיבות:

1.      שבעים השבועות הם חלק מ 490 השנים, אך לא עוקבים מיידית - 69 שבועות.

2.      7 השנים הנותרות יתמקדו בישראל ועתיד בית המקדש היהודי.

3.      "הנגיד העתיד לבוא" בעתיד, מתקשר לעם היהודי ולקורבן בית המקדש.

4.      טיטוס והרומאים, החריבו את בית המקדש ב 70 לסה"נ, והיום אין בית מקדש.

מכאן, בית מקדש עתידי חייב להיבנות.

נגיד זה, הוא מצאצא רומאי. שכן, גבריאל זיהה אותו - עם נגיד עתידי, מן העם אשר החריב את העיר ירושלים ובית המקדש.

"הנגיד העתיד לבוא" היה מצוי בדריכות עתידית. איזו פונקציה (תפקיד) ישרת נגיד זה? אנו מוצאים את התשובה ב 70 השבועות (דניאל 9, 27). בית המקדש והעיר חרבו ב 70 לסה"נ. העיר נבנתה מחדש אך בית המקדש נותר בחורבנו עד עצם היום הזה.

כיום, האתר השלישי בקודשו לאיסלם, כיפת הסלע, מאכלס את המקום בו עמד בית המקדש. שריד אחד נותר מן המקדש, הוא הכותל המערבי.

בדניאל 9, 27 נאמר לנו "והגביר ברית", "הנגיד העתיד לבוא" יערוך ברית הסכם, לחדש את פולחן העלאת הקורבנות, שהופסק, מאז חרב בית המקדש בידי הצבא הרומי. הוא יאשר לישראל לחדש את בניית המקדש. המלה בעברית גבר, כוונתה, לקבל כוח / היה חזק. הנגיד העתיד לבוא, ישתמש בצבא אדיר להביא שלום לעולם.

בית המקדש היהודי העתידי:

"והגביר ברית לרבים שבוע אחד," אלוהים ייעד רק מקום אחד לבית המקדש העתיד להבנות. בעיר ירושלים על ראש הר המוריה. עתה מאוכלס הר בית המקדש בכיפת הסלע. מהר המוריה, טען מוחמד לעלייתו השמיימה ופגישתו את ישו, משה ואברהם. לטענתו, מן השמיים הנחה אלוהים את מוחמד באשר להלכות הפולחן הנדרשים לעמים המוסלמים. כיפת הסלע הוא אתר מקודש מאד לאסלם, הוא העדות והאישור, לאמת בעולם האיסלם. כיום, מונים המוסלמים 1.3 מיליארד, יותר מ 20% מכלל אוכלוסיית העולם.

האוכלוסייה היהודית מונה 20 מיליון בכלל העולם, כאשר 5 מיליון בלבד, מתגוררים בישראל. העולם המוסלמי טוען לזכויות על מזרח ירושלים הכולל את הר בית המקדש. מלחמת ערב – ישראל ב 1967 הקנתה לישראל שליטה על הר המקדש. אז, וגם בימים אלה, הרשתה ישראל את ניהול המקום המקודש בידי המוסלמים במגמה לשמור על שלום בעולם. אך, בקרב ישראל גובר הלחץ לעמוד על זכויות טריטוריאליות על ירושלים, כבירתו הנצחית של העם היהודי. דבר המפריד את ישראל מיתר העולם.

כיום, יש לישראל בת ברית אחת המבטיחה את בטחונה, ארצות הברית. על ישראל גובר הלחץ לתהליך שלום, מסירת הר המקדש והפיכת ירושלים לעיר בינלאומית. ישראל, דוחה הצעות שלום אלה מהמועצה העולמית. העולם רואה את השלום בין ישראל לשכנותיה כמפתח לשלום עולמי, מה שיוצר בעיות רציניות עבור ישראל.

נביאי ישראל הקדימו ובישרו על מעורבות אומות העולם במאבקים קשים על ירושלים. ליותר מ 3 מיליארד מתוך אוכלוסיית 6 פלוס מיליארד בעולם, יש קשר רוחני לירושלים. 1 מיליארד קתולים, 1  מיליארד פרוטסטנטים, 1.3 מיליארד מוסלמים ועשרים מיליון יהודים.

"והיה ביום ההוא אשים את ירושלים אבן מעמסה לכל העמים, כל עומסיה שרוט ישרטו, ונאספו עליה כל גויי הארץ." זכריה 12,3. שיקומו של עם ישראל המתקבץ מקצוות אומות העולם, הוא אירוע הכתוב ביחזקאל, מעבר ל2500 שנה קודם. יחזקאל, פרק 36, 37 מפרט אירועים על עם מיואש ומפוזר המתקבץ לצבא אדירים הדבק באלוהים. 21,"ודבר אליהם, כה אמר אדוני ה': הנה אני לוקח את בני ישראל מבין הגויים אשר הלכו שם. וקיבצתי אותם מסביב, והבאתי אותם אל אדמתם."

בהמשך פרקים 37 ו 38 ליחזקאל, נמצא מלחמה עתידית הצפויה על ישראל בזמן עתיד, מזמנו של יחזקאל. אומות המעורבות במלחמה העתידית על ישראל מערבות את אירן, לוב, אתיופיה ורוסיה. ומדהים יותר, אנו קוראים על ניצחון ישראל ויד ה' במלחמה. 8,"מימים רבים תפקד, באחרית השנים תבוא אל ארץ משובבת מחרב, מקובצת מעמים רבים, על הרי ישראל, אשר היו לחרבה תמיד. והיא מעמים הוצאה, וישבו לבטח כולם." יחזקאל 38,8. יחזקאל מסמיך אירוע זה על ידי פירוט, והפרדה מוסמכת.

·         "מקובצת... על הרי ישראל" (בישראל הפיסית).

·        "ישראל.... אשר היו לחרבה תמיד." (לאחר תקופת זמן ארוכה).

·        "והיא מעמים הוצאה," (הוצאה מהעמים)

אירועים אלה יכולים להתגשם רק במדינת ישראל הקיימת. קריאתו של יחזקאל היא ב 593 לפה"ס, פחות מ 60 שנה להצהרת כורש המרשה לעם ישראל לחזור. (יחזקאל 1, 536 לפה"נ). 60 שנה אינה תקופה ארוכה, בניגוד ל 1900 שנים.

בפרקים 40 עד 43 ליחזקאל אנו מוצאים פרטים על חידוש בניית בית המקדש, על המידות המדויקות ופירוט עבודת הפולחן במקדש. בית מקדש זה, מתאים להקבלה ביחזקאל 38 ו 39.

רק עם ערובת אומות העולם, ותבוסת הכוח המוסלמי, ישראל תורשה לבנות את המקדש היהודי.

הר מוריה - הר המקדש, הוא היום,  52 הדונם היקרים ביותר בעולם. מסיבה זו יביא "נגיד (העתיד לבוא), שלום זמני על העולם, על ידי הסכם עם עם ישראל. ההסכם יהיה הסכם בן שבע שנים, המצביע על הרבה יותר מישראל לבדה. "והגביר ברית לרבים שבוע אחד,"

בחצי השבוע:               

(ראה ציר הזמן לדניאל 6#)

"הנגיד העתיד לבוא" יפר את ההסכם שערך עם ישראל ויעצור את עבודת הפולחן בבית המקדש. הפרת הברית תבוא בסימן 3 וחצי שנים ל  7 שנות ההסכם. "וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה," בהמשך תבוא תקופה בהיסטורית האדם שאין כמוה בזוועה ובהרס, ותסתיים עם חזרתו של "משיח נגיד," מי שהיה "כרת". ישו, התריע על בוא עתיד זה בהיסטוריה של עם ישראל. ישו, מזכיר מקדש עתידי, העתיד להיבנות. ישו, חוזה את חורבן בית המקדש השני ב 70 לסה"נ במתי 24,2. כאשר פרקו הרומאים אבן אחר אבן. במתי 24,15. באחרית הימים, ישו מפנה אל השיקוץ המשומם, במקום הקדוש (המקדש). השיקוץ המשומם, מתייחס לחורבן המקדש. רק בספר דניאל, בברית הישנה, השיקוץ המשומם מתייחס לשלושה זמנים. בכל אחד מהמקרים, זה מתייחס לבית המקדש וחורבנו באחרית הימים. (דניאל 9,27. 11,30. 12,11.).

14, "ובשורה זו של המלכות תוכרז בכל העולם לעדות לכל הגויים ואחרי כן יבוא הקץ. 15, לכן כאשר תראו שת השיקוץ המשומם, כנאמר בפי דניאל הנביא, עומד במקום קדוש – על הקורא להבין. 16, אזי הנמצאים ביהודה, שינוסו אל ההרים... 21, כי אז תהיה צרה גדולה אשר לא היתה כמוה מראשית העולם ועד עתה, אף לא תהיה כמוה." מתי 24, 15 – 16. 21.

ציר הזמן לדניאל 5#:   

מיהו הנגיד העתיד לבוא?

ממלכת נגיד זה העתיד לבוא מתוארת בפנינו בדניאל 7. ממלכתו, אין דומה לה בעבר. הממלכה תהיה דתית, צבאית ועתידה להשפיע על העולם כולו. עשר ארצות או מלכים אשר ינהיגו ארצות אלה, ירכיבו את ממלכתו. מנהיגי ממלכה אלה יהיו מצאצאי הרומאים או האירופאים, כאמור בדברי דניאל קודם לכן,

"עם נגיד הבא." העם שבא היו הרומאים, אוצרות ירושלים הוצאו בתהלוכה והוצגו לראווה, כמנהג הצבא הרומי המנצח. המנהיגים העתידים יביטו לאחור אל תפארת צבאות רומא. היסטורית אירופה מצביע על ניסיון מתמיד של מנהיגי אירופה לטעון לתואר קיסרי רומא. קארל הגדול, נפוליאון, פיטר קיסר רוסייה, ווילהלם קיסר גרמנייה ואפילו היטלר טען לתואר קיסר רומי.

ממלכה זו תצליח היכן שאחרות כשלו. הנגיד עתיד לבוא יהיה מצאצא הצבאות אשר צעדו בירושלים.

כיום, איחוד אירופה היא עובדה היסטורית. אם כי, האיחוד (הקונפדרצייה) רופף, הוא מונה מדינות חברות ההופכות עם השנים למובילות. ישנה וועידה אירופאית, בירוקרטיה (משרדים) ומבנה שלטוני, הקיימים עבור חברות האיחוד. המטבע האירופי נקבע בראשון בינואר 2002. הפרנק הצרפתי, המרק הגרמני ויתר המטבעות האחרים נמוגו אל נבכי ההיסטוריה. אירופה מצויה בתהליך גיוס צבאות משלה, בנפרד מנאטו. החסר הוא: מנהיג חזק, לקחת פיקוד ולאחד את האומות תחת נושא משותף.

פרטים על מנהיג אירופאי עתידי, מצויים בספר דניאל. ממלכתו תבוא מעשר אומות ערוכות ומגוונות,

מכל קודמותיה.      

"נגיד עתיד לבוא" מעשי:

המושג, מנהיג העולם, הופך מעשי יותר מיום ליום עם התקרב השואה הגרעינית אל העולם. כיום, כל רודן קטן רואה את הישועה בנשק הגרעיני. רק בעזרת נשק גרעיני, יכולות מדינות כמו אירן וצפון קוריאה, לחוש בטחון מפני איום כוח עליון. הידע הטכנולוגי הגרעיני, מביא להתפשטות הסכנה, כי יום אחד ערי האם כגון ניו יורק, לונדון או פריס יושמדו על ידי התקפה גרעינית. אפשרות היכולת הגרעינית בטרור האיסלמי מאלץ את העולם להתאחד כנגד איום העשוי בקלות להרוס ערי מיליונים.

רעיון המנהיג העולמי לאיחוד העולם כנגד אירוע כגון זה, הוא מעשי היום,  מאי פעם. יותר מכל אחד אחר, מאז קיום האומות, חוזה דניאל את בוא כוח המגן עולמי.

23, "כן אמר: החיה הרביעית – מלכות רביעית תהיה בארץ, אשר תשנה מכל המלכויות, ותאכל את כל הארץ, ותדושנה ותרוקנה. 24, ועשר הקרניים ממנה, המלכות, עשרה מלכים יקומו, ואחר יקום אחריהם, והוא ישנה מן הראשונים, ושלושה מלכים ישפיל." דניאל 7, 23 – 24. ממלכתו תהיה אכזרית, רודנית ודתית. הוא יוציא להורג כל מורד דתי כולל אלה ההולכים אחר אלוהי אמת. אלוהי אברהם יצחק ויעקב. תקופה זו של הוצאה לפועל תימשך 3 וחצי שנים, ותתרחש לאחר הפסקת עבודת פולחן הקורבנות. זה ישלים את 7 שנות 70 השבועות.

25,"ודברים לעד העליון ידבר, ואת קדושי העליונים יענה, ויחשב לענות זמנים ודת, ויינתנו בידו עד מועד ומעדים וחצי מועד. 26, והדין ישב, ושלטונו יעבירו, להשמיד ולהאביד עד הסוף."

דניאל 7, 25 – 26.

הקץ יבוא עם הופעת המשיח אשר ישים סוף להתעוררות הממלכה הרומית ויקים את ממלכתו הנצחית.   אולם, עד הגיע זמן זה, יסבלו נאמני ה' מרדיפות שלא בוצעו כמותם על פני האדמה. תאר/י לעצמך את אדולף היטלר מנצח במלחמת העולם השנייה ומחזיק 3 וחצי שנים בשלטון טרור על העולם. 

כך עתיד לקרות עם צאצא רומא, הנגיד העתיד לבוא. אך קיצו לא יהיה תוצאה של מעשה אנוש. שניהם, דניאל וירמיהו כאחד, מתארים זאת כאירוע שאין לו מקבילה בהיסטורית העולם, בעבר או בעתיד. ירמיהו מכנה זאת "ועת צרה היא ליעקב," (ירמיהו 30,7.). ודניאל מכנה זאת "והייתה עת צרה, אשר לא נהייתה מהיות גוי עד העת ההיא," (דניאל 12, 1.). על פי ספר התגלות (בברית החדשה), במהלך 3 וחצי השנים, לפחות מחצית מאוכלוסיית העולם מוצאים את מותם במלחמות וביום הדין שיבוא. ספר ההתגלות מגלה פרטים מפורטים אודות 70 השבועות לדניאל: ההתגלות פרק 6 - 19 מקיף את תקופת שבע השבועות. אירועי המחצית הראשונה ל70 השבועות לדניאל מצויים בהתגלות פרק 6 – 9 . אירועי החלק האמצעי ל"צוק העיתים", כולל ה"שיקוצים משומם" מצויים בהתגלות 10 – 13. המחצית האחרונה ל"צוק העיתים" מופיע מפרק 14- 19, כולל חזרתו של ישו. (ראה לוח 70 השבועות לדניאל.)

בטרם צליבתו, בעודו מביט על ירושלים ממרחק, דיבר ישו לחסידיו אודות אמונת ירושלים.

38, "הנה ביתכם יינטש לכם, 39, ואני אומר לכם: מעתה לא תראוני עד אשר תאמרו, ברוך הבא בשם ה'." מתי 32, 38 – 39. ישו חזה את היום בו ישראל יקבלו אותו כ - המשיח. למרות שעתה הוא דחוי. זוהי השניות של משיח סובל - ומלך על כס מלכות. ישו נדחה כסובל, ומתקבל על ידי ישראל חסרת האונים בעתיד, כמשיח אחד ויחיד. הקדמת תהליך זה עשויה להביא תקופת רדיפה על העם היהודי.

13, "רואה הייתי בחזיונות הלילה והנה עם ענני השמים כבן אדם בא היה, ועד עתיק הימים הגיע, ולפניו הקריבוהו. 14, ולו ניתן שלטון ויקר ומלכות, וכל העמים, האומות והלשונות אותו יעבדו, שלטונו שלטון עולם אשר לא יעבור מלכותו – אשר לא תשחת.... 21, רואה הייתי, והקרן ההיא עושה קרב עם קדושים, ויכולה להם. 22, עד אשר בא עתיק הימים, ודין נתן לקדושי עליונים, והזמן הגיע, ואת המלכות ירשו קדושים." דניאל 7, 13 – 14. 21 – 22.

בספר דניאל פרק ב': נבוכדנצר המלך חולם חלום, ומלבד דניאל אין איש בבבל היודע את החלום ופישרו.

אלוהים, הוא אשר מגלה בפניו את תוכן החלום ופישרו. בחלומו, ראה המלך פסל ענק בדמות אדם. ראשו זהב, זרועותיו וחזהו עשויים כסף, מעיו וירכיו נחושת. שוקיו ברזל ורגליו, מהן ברזל ומהן חרס. עת נעמדה הדמות, ניתק סלע מן ההר וניתך על הדמות בבסיס  10 בהונות הברזל והחרס. הדמות מתפוררת ושביביה נישאו ברוח. הסלע הפך להר ענק הממלא את הארץ כולה. אלוהים מגלה אל אוזנו של דניאל כי ההר מייצג את ממלכת אלוהים אשר תיכון לנצח, הסלע מגלם את המשיח, מי שיביס את צבאות האדם המסרבים לקבל את חוקי אלוהים עלי אדמות. הסלע המכה בבהונות הדמות, מייצג את משיח נגיד המביס את כוחות הברית העולמיים (העתידיים) המתנגדים לאלוהי ישראל.

44, "ובימיהם של המלכים ההם, יקים אלוהי השמים מלכות, אשר לעולמים לא תשחת, ומלכותה לעם אחר לא תעזב, תדק ותכלה כל אלה המלכויות, והיא תעמוד לעולמים." דניאל 2, 44.

משיח הנגיד חוזר:                                                          

המשיח.... כרת ב 33 לסה"נ, הוא האחד שיחזור כמלך שליט ומביס את צבאות הארץ ועתידם. הוא "עד משיח נגיד", בהשלמה של שבעים השבועות. תקופת 490 השנים שנקבעו על העם היהודי וירושלים יסתיימו עם ישו המשיח, מי שנדחה בבואו פעם ראשונה. כתבי הקודש מגלים לנו אדם חשוב מאוד שיסבול בידי אדם, אך יהיה לנצחי עלי אדמות. ציר זמן 6 לדניאל

14," כאשר שממו עליך רבים, כן משחת מאיש מראהו, ותארו – מבני אדם. 15, כן יזה גויים רבים, עליו יקפצו מלים פיהם, כי אשר לא יסופר להם ראו, ואשר לא שמעו התבוננו." ישעיהו 52, 14 – 15.

בן אדם זה, הוא לא אחר מאשר ישו מנצרת. "משיח הנגיד" כרת, לא עבור עצמו אלא בעבור אחרים, בעבור כל בני האדם בעלי חטא וסליחה. מותו היה התגשמות החזון. הנביאים חזו את העתיד להתרחש. אפילו היותו דחוי נחזה כ 700 שנים בטרם קרה הדבר.

3, "נבזה וחדל אישים, איש מכאובות וידוע חולי, וכמסתר פנים ממנו, נבזה ולא חשבנוהו." ישעיהו 53,3

אלוהים מוכיח את דברו על ידי גילוי האירועים בטרם התרחשו.

ירושלים מוקפת:

מראה התמונה בטרם חזרתו של משיח מתגלה בפרטים אצל זכריה, פרק 12. ירושלים תהווה גורם דאגה ופחד בעבור העולם כולו. היהודים וירושלים יהיו גורם תסכול למבנה הכוחות הפוליטיים בעולם.

2, "והנה אנוכי שם את ירושלים סף רעל לכל העמים סביב. וגם על יהודה יהיה במצור על ירושלים. 3, והיה ביום ההוא אשים את ירושלים אבן מעמסה לכל העמים." זכריה 12, 2 – 3.

"משיח הנגיד" חוזר להושיע את עמו אשר שנים קודם לכן דחו אותו מעליהם. למושיע ישראל יש סמני היכר להופעתו הקודמת. המשיח כרת, הוא "והביטו אלי את אשר דקרו".

המשיח כרת ומת ב 33 לסה"נ, חזר אל אלה אשר דקרו אותו. הם יספדו את זה הנדקר, כאילו היו סופדים את מותו של בנם. הם יכירו באחד, אשר הם דחו לכל אורך הדרך - הוא התקווה היחידה שלהם.

10, "ושפכתי על בית דוד ועל יושב ירושלים רוח וחן תחנונים, והביטו אלי את אשר דקרו.וספדו עליו כמספד על היחיד, והמר עליו כהמר על הבכור." זכריה 12,10. ישו מדבר על אירוע זה: 10, "אז יראה אות בן האדם בשמים ואז יספדו כל משפחות הארץ ויראו את בן האדם הא עם ענני השמים בגבורה ובכבוד רב. 31, והוא ישלח את מלאכיו בשופר גדול ויקבצו את בחיריו מארבע הרוחות, מקצות השמים עד קצותם." מתי 24, 30 31.

ממלכת המשיח:

עם השלמת מלכות ה 490 השנים מתוך 70 השבועות לדניאל, שבע אירועים לדניאל 9, 24 יושלמו:

1.      סוף לפשע.

2.      סוף לחטאים.

3.      לכפר על העוונות.

4.      להביא צדק עולמים.

5.      לחתום חזון,

6.       ונביא.

7.      למשוח קודש קודשים.

העולם יחיה בשלום, טבע האדם והחיה ישתנה עם מלכות המשיח.

6, "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ. ועגל וכפיר ומריא יחדיו, ונער קטן נהג בם. 7, ופרה ודב תרענה,יחדיו ירבצו ילדיהם, ואריה בבקר יאכל תבן. 8, ושעשע יונק על חור פתן, ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה. 9, לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי, כי מלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים."

ישעיהו 11, 6 – 9.

מדוע לחכות?

על עמוד הצלב משני צדי ישו נצלבו שני גנבים. אחד ירק על ישו וביקש לראות נס. השני אמר: אלי, זכור אותי כאשר תגיע אל הממלכה שלך. ישו השיב "אמת אני אומר לך. היום אתם עימדי בגן העדן." היום אתם יכולים לזכות באותה הבטחה לישועה. ישו המשיח הבטיח לגנב "היום אתם תהיו עמי בגן העדן" בעזרת אמונתך ובטחון בעבודתו על הצלב. בספר הבשורה ליוחנן אמר ישו לניכודמוס אודות הדרך לישועה: 15,"למען יהיו חיי עולם לכל המאמין בו. 16, כי כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם. 17, הן האלוהים לא שלח את בנו אל העולם לשפוט את העולם, אלא כדי שייוושע העולם על ידיו." יוחנן 3, 15 –17.

היום, הבחירה היא בידיך. 

שבעים השבועות[1] לדניאל (דניאל 9, 24 – 27)

 483 שנים במקרא,[2] = [3] 476.0679 שנים בימינו. 7 שנים במקרא = 1 שבוע

7 שבועות  +  62 שבועות = 69 שבועות      1260 ימים     נקודת אמצע        1260 ימים[4]

1.      ארתחששתרא, מלך פרס מעניק פיקוד לנחמיה לחידוש בניית ירושלים. נחמיה 2, 8 במהלך 20 שנות הנהגה. זמנו : מרץ / אפריל[5] 444 לפה"ס. תחילת שבעים השבועות, "עם התקדמות הציווי".דניאל 9,25.  זהו בניגוד להצהרת כורש להתיר את בניית בית המקדש וחזרת היהודים. (עזרא 1, 1- 3). ציווי זה, המאפשר חידוש בניית רחובות העיר וחומותיה מובא על כל פרטיו ב דניאל 9, 25 מרץ 444 לפה"ס.

2.      במהלך 7 שבועות או 49 שנים, ובצוק העיתים (בימי מצוקה), רחובות ירושלים וחומות העיר נבנים מחדש תחת הנהגתו של נחמיה. דניאל 9, 25.

3.      משיח נגיד הוא כרת "יכרת משיח ואין לו" דניאל 9,26  זה משלים את תמונת משיח העבד הסובל – הוא הקורבן למען החוטאים בעולם. ישעיהו 52, 13 - 53 תהילים 22. משיח אשר נדקר. זכריה 12, 10. ב 33 לסה"נ, מצהיר ישו כי לא יחזור עד אשר יכירו בו ישראל כמשיחם. מתי 23, 39.   

4.      תקופת שבעים השבועות נפתחת עם הסכם הברית בין ישראל, הנגיד לבוא, ובין הרבים (העולם). ישראל מורשים לבנות את המקדש ולהעלות קורבנות. המנהיג, מצאצאי הצבא הרומאי, כורת ברית שבע שנים עם ישראל. דניאל 9, 27.  תיתכן מלחמה צפויה נגד האיסלם ורוסיה. יחזקאל 38-39.

5.      מנהיג רומא מפר את ההסכם עם ישראל, ובמחצית הסכם 7 השנים אוסר על העלאת הקורבנות במקדש. הוא נכנס לקודש הקודשים, הכריז על עצמו אלוהים ותבע מכלל העולם לסגוד לו. אלילים, תועבה וחורבן היו לעבודת המקדש. דניאל 12,11 דניאל 9, 27. מתי24, 15. דניאל 7, 25.  השנייה אל התסלוניקים 2,4. (הברית החדשה).

במהלך שלש וחצי שנים של מצוקה גדולה, מתחילה תקופת טרור שאין דומה לה על פני האדמה. מתי 24,16 –22 זכריה 14, 2  ההתגלות 12, 6, 14 (הברית החדשה).  תקופת המצוקה מגיעה לקיצה עם שובו של "האחד אשר דקרו."

    6.    מקץ שבעים השבועות משיח חוזר "והביטו אלי את אשר דקרו" זכריה 12, 10. הוא מושיע את             .        עמו ומביא שלום לעולם. עידן המשיח מתחיל. ישעיהו 11, 1 –10. ירושלים תהיה לבירת העולם. 

פער הזמן:

השעון הנבואי עוצר עם מותו של המשיח. 33 לסה"נ. שלושים ושבע שנים מאוחר יותר ב 70 לסה"נ, "עם נגיד הבא" מחריבים את בית המקדש. על פי יוספוס פלביוס, מעל 1,000,000 יהודים בירושלים נהרגים בידי הצבא הרומאי. בשנת 135 לסה"נ מוביל בר כוכבא מרד נגד הרומאים, 580,000 יהודים נהרגים על ידי לגיונות אדריאנוס. היהודים מוגלים ונפוצים ושם ירושלים שונה ל'אילייה קפטולינה' (יהודה השבוייה). יהודה קיבלה את שמה החדש פלסטינה. "קץ מלחמה נחרצת שוממות" מלחמה והרס מתחוללים עד הסוף. דניאל 9, 26.    

פער דומה נמצא בין שתי מראות המשיח. ראה ישעיהו 9, 6 – 7.  זכריה 9, 9 – 10. בזכריה נראה המשיח רוכב על חמור (פסוק 9), ומנהיג העולם בפסוק 10.